תפסיקו לתת לאלגוריתם לבחור במה אתם צופים
פותחים אפליקציה כדי לצפות בדבר אחד. ארבעים דקות אחר כך אתם עדיין שם, צופים במשהו שלעולם לא הייתם מחפשים, בלי זיכרון ברור של החלטה לעשות את זה. הסרטון היה בסדר. זו בדיוק הנקודה. הוא החזיק אתכם, וזה הדבר היחיד שבשבילו הוא נבחר.
זה לא כישלון אישי, וזה לא באמת קשור לאפליקציה מסוימת. זה קשור למה שמנועי המלצות בנויים למקסם, וזה כמעט אף פעם לא מה שאתם באמת רוצים.
מעורבות היא הדבר היחיד שנמדד
מערכת המלצות לא מכירה את הטעם שלכם. היא מכירה את ההתנהגות שלכם, וזה דבר צר הרבה יותר ומחמיא הרבה פחות. היא רואה על מה אתם לוחצים, כמה זמן אתם נשארים ומה אתם עושים רגע לפני שאתם סוגרים את האפליקציה, ומכווננת את עצמה כדי לייצר עוד ממה שהשאיר אתכם שם. טעם הוא מה שהייתם בוחרים בראש צלול. מעורבות היא מה שאתם עושים באחת עשרה בלילה כשאתם עייפים והמשמר שלכם ירוד.
עם הזמן, הפער בין השניים מצטבר. הפיד לא לומד מי אתם. הוא לומד איזו גרסה שלכם נשארת הכי הרבה זמן, ואז מראה לגרסה הזו עוד ממנה עצמה. זה נכון בכל הפורמטים: אפליקציות וידאו, אפליקציות מוזיקה שמכניסות לתור את השיר הבא אוטומטית, פידים חברתיים, ואפילו אפליקציות קניות שמחליטות מה תראו לפני שהחלטתם מה אתם רוצים.
המחירים השקטים
שום דבר מזה לא מכריז על עצמו. המחירים עדינים, ובדיוק בגלל זה הם מצטברים. כמה ששווה לתת להם שם:
- העולם שלכם מצטמצם. הפיד ממשיך להגיש וריאציות על מה שכבר עבד, כך שהחדש באמת והקצת קשה כמעט לא צצים.
- אתם צורכים הרבה אבל כמעט לא בוחרים כלום מזה. בסוף אתם יכולים לתאר במה צפיתם, אבל לא למה.
- הפיד לומד את הרגעים החלשים שלכם. הוא יודע מתי אתם משועממים, חסרי מנוחה או מתחמקים ממשהו, ויש לו תשובה מוכנה לכל אחד מהם.
- הזמן מפסיק להרגיש כמו החלטה. תמיד יש דבר הבא, ולהגיד לא דורש מאמץ שצפייה לא דורשת.
אם אתם רוצים את הגרסה הארוכה של הסיבה שזה קורה, שווה להבין את התמריצים העיצוביים שמאחורי זה: למה פידים מתוכננים לעולם לא להיגמר.
לקבל המלצות, לעומת לבחור בכוונה
יש הבדל אמיתי בין לקבל המלצות לבין לבחור משהו. כשממליצים לכם, האפליקציה מחזיקה בהגה ואתם מאשרים את הפניות שלה אחת אחת. כשאתם בוחרים, אתם מחליטים קודם והאפליקציה מביאה את מה שביקשתם. שתי הדרכים יכולות למלא ערב. רק אחת מהן שלכם.
החדשות הטובות הן שבחירה בכוונה לא דורשת כוח רצון או גמילה דיגיטלית. היא דורשת בעיקר להשתמש בחלקים של האפליקציות האלה שהיו שם עוד לפני שהפיד השתלט: חיפוש, מינויים לערוצים, רשימות השמעה, וההמלצות השקטות של אנשים אמיתיים.
לקחת בחזרה את ההגה
לא צריך לוותר על שום דבר. צריך רק לקבל קצת יותר מההחלטות בעצמכם. רשימה קצרה שעובדת:
- הגיעו עם שאילתה. פתחו את האפליקציה כשאתם כבר יודעים בשביל מה באתם, וחפשו את זה במקום לגלול לכיוונו.
- הישענו על מינויים ורשימות השמעה. רשימה שבניתם היא החלטה שכבר קיבלתם, ברוגע, מראש.
- סמכו על אנשים יותר מאשר על מנועים. משהו שחבר שלח לכם מומלץ על ידי מישהו שמכיר אתכם, לא על ידי מערכת שמכירה את הרגעים החלשים שלכם.
- שמרו במקום לצרוך עכשיו. כשמשהו מעניין צץ, שמרו אותו להמשך. רוב הדחיפות מיוצרת באופן מלאכותי.
- הסירו את הפיד איפה שאפשר. אם אתם משתמשים בווידאו בעיקר לדבר אחד, אפליקציה שמסתירה את הפיד לוקחת את ההחלטה מהידיים שלכם בכיוון הטוב. talavo הוא דפדפן וידאו חינמי ונקי מהסחות דעת, שמצב זן שלו מסתיר את פיד ה-Shorts, התגובות והפוסטים מהקהילה, ו-Zen+ שלו (ב-talavo Pro) מסתיר כל דבר אחר שתקישו עליו, כך שהדבר היחיד שנשאר לעשות הוא הדבר שבשבילו באתם.
אם הסיבה שאתם פותחים את האפליקציות האלה היא ללמוד משהו ספציפי, שווה להיות מכוונים גם בזה: ללמוד מסרטונים בלי ליפול לבור ללא תחתית.
הכבוד הקטן שבלהחליט בעצמכם
שום דבר מזה לא קשור למשמעת או לשיפור עצמי. זה קשור לסוג קטן ויומיומי של כבוד: ההבדל בין ערב שקרה לכם לבין ערב שבחרתם. האלגוריתם טוב מאוד במילוי זמן. אין לו שום דעה על השאלה אם היה שווה למלא את הזמן הזה. החלק הזה תמיד היה שלכם, והוא עדיין שלכם. צריך רק לקחת אותו בחזרה, החלטה אחת בכל פעם, החל מהדבר הבא שתפתחו.